בבית קטן ליד היער גרה נערה צעירה, שמה כיפה אדומה, בוקר אחד יצאה
כיפה אדומה להביא אוכל לסבתא שלה. נפרדה מאמה ויצאה לדרכה.

הלכה כיפה אדומה דרך היער והייתה שמחה, אך לא ידעה מי בא לקראתה.

הזאב הרעב, אך לא ידעה את מחשבותיו.
“שלום ילדה”, אמר הזאב בקול רך ואוהב.
ולאחר שיחה קצרה ונעימה הציע הזאב
לכיפה אדומה גם לקטוף פרחים לסבתא שלה.

מיד הסכימה כיפה אדומה ויצאה לקטוף פרחים לסבתא. ועכשיו שידע שכיפה אדומה עסוקה רץ הזאב אל סבתא תוך דקה, ושם הכין לכיפה אדומה הפתעה. ובזמן שכיפה אדומה קוטפת פרחים ומחייכת לשמיים הכחולים, הגיע הזאב לבית של סבתא, ודפק על הדלת. “מי שם?” שאלה הסבתא. “זו אני, כיפה אדומה, נכדתך האהובה” ענה הזאב בקול הכי ילדותי שלו. “היכנסי, נכדתי, כי אני חולה”, אמרה סבתא והזאב נכנס.

הסבתא נבהלה, והוא אותה מיד בלע. אז לבש הזאב את הבגדים של סבתא, נכנס למיטה והתכסה היטב. לאחר זמן קצר הגיעה כיפה אדומה וכשדפקה בדלת ואמרה: “זו אני, סבתא, כיפה אדומה” ענה הזאב בקול דק של יונה: “בואי נכדתי, כי אני חולה, ולקום לא יכולה”.

נכנסה כיפה אדומה ושאלה: “סבתא, למה האוזניים שלך גדולות כל כך?” “כדי שאוכל לשמוע אותך היטב”, ענה הזאב. “ולמה העיניים שלך גדולות כל כך?” “כדי שאוכל לראות אותך היטב”, השיב הזאב. והוסיפה ושאלה: “ולמה הפה שלך כל כך גדול?”

“כדי שאוכל לבלוע אותך!” אמר הזאב וזינק מהמיטה. כיפה אדומה קפצה מיד אחורה, והבינה שהזאב בלע את סבתא שלה. “סבתא...” אמרה כיפה אדומה בעודה בוכה.

“אני אנקום...” אמרה ושלחה את ידה לכיוון שיערה, שלפה חרב: “זה בשבילך...”

עם צער רב על מוות סבתא, כיפה אדומה הצילה את היער מהזאב הנורא.